"כבר כמה ימים שאני עייפה." היא אמרה. עייפות עמוקה כזו. וכמה שאני נחה או שנה, זה לא עוזר. להיפך, העייפות אפילו גדלה!"
מה עושים?
מתמקדים בעייפות. נמצאים איתה, רואים איפה בגוף היא מורגשת, ולמה היא זקוקה.
"העייפות בידיים. הן כל כך כבדות, חסרות אונים". היא אומרת. "גם בכתפיים ובראש" היא מוסיפה. אנחנו נמצאות בתשומת לב סקרנית אמפתית עם העייפות, עם הכבדות וחוסר האונים.
העייפות מקבלת הכרה. "העייפות לא מבקשת מנוחה, או שינה" היא משתפת. "היא זקוקה להכרה. להערכה. חשוב לה שנדע כמה היא משתדלת. כמה היא עושה כמיטב יכולתה. זה הכל".
תוך פחות מחצי שעה, העייפות חלפה. במקומה הופיעו חיוניות ושמחה.
מנפלאות ההתמקדות - הדרך לחוכמת הגוף.