הבוקר על כוס קפה עם חברה בשדרה,
הבחנתי בפלונטר העתיק
שבשרשרת הזהב שמונחת לצווארה.
מכירה את הפלונטר, הוא שם ממזמן.
שאלתי אם אפשר, (וקיבלתי רשות),
פרמתי בעדינות (זה לא היה פשוט...)
החזרתי ואמרתי "ותרי על הפלונטר, תלכי פשוט",
האמת... (ורק האמת...) מציעה את זה לכולנו...
לוותר על הפלונטר ולחיות פשוט. (אם אפשר כמובן...)
נ.ב
חלפו מספר שבועות מאז.
נפגשנו שוב, הפעם בים (ככה זה חברות...)
רק עכשיו כשהפלונטר איננו,
שמתי לב לתליון עדין ומיוחד,
תלוי משרשרת הזהב הדקה.
"הוא היה שם תמיד?" שאלתי.
"כן" היא הנהנה וחייכה.
...כשתשומת הלב מסתבכת בפלונטר,
מתפספסים הדברים העדינים והיפים שנמצאים ממש לידו...